יריב איתני נולד בשכונה ה' בבאר שבע. בגיל חמש אביו יצא מטעם הצבא לשליחות ברומא, ואיתו כל המשפחה. שלוש שנים גרו שם. כשחזרו ארצה, עברה המשפחה להתגורר בעומר. תשוקה לאוכל תמיד היתה לו, ותמיד נמשך לבשלנים שבחבורה. שנה אחת הוא תרם לצבא במסגרת גדנ"ע, והשתחרר בגלל אפילפסיה

אחרי השחרור החל לעבוד במסעדת 'ספגטים'. שם הוא הבין שהוא רוצה לטפס גבוה וקפץ מדרגה היישר למסעדת היוקרה הידועה 'רפאל' הידועה בתל אביב. שם הכיר את הצד הפחות מבריק של המטבח. "צריך לעבור השפלות כי המקצוע שלנו מאוד קשה", הוא מתאר את אותם ימים. "בשביל לטפס למעלה, אתה צריך להגיע למטבח ולקבל שק יוטה עם 15 קילו פלפלים אדומים ויאללה להוציא את כל הגרעינים. בוא נראה מה ההספק שלו ואיך הוא ממנף אותו בתוך

."צוות של שלושים טבחים

 

יריב החל לתקתק עבודה וחלם להיות חלק מהצוות. הוכיח את עצמו עם סרוויסים בתנועה לעיניו של שף המסעדה רפי כהן. שם, אגב, הוא הכיר את אדיר אוחיון, שלימים הפך להיות השותף שלו בטאפס בר. אחרי שנה ב'רפאל' הוא החליט שהוא רוצה לעבור לצרפת, וטס לעבוד במסעדת 'סילנטרו' (פטרוזיליה) שממוקמת בעיירה ארל סטאג בפרובאנס, שבה לא ממש אהבו שהוא דובר רק אנגלית. "הייתי סטאז'ר בצוות של שישה אנשים במסעדה של מאה איש שלידה בר שכונתי, סרוויסים מדויקים שקונים את המוצרים בבוקר, מבשלים בצהריים, בהפסקת צהריים יוצאים שוב, קונים מוצרים ומבשלים שוב בערב. הכל פדנטי שם, למדתי טכניקות והפנמתי לאן אפשר לקחת את האוכל".בעיירה הזו הכיר את שחף שבתאי, קיבוצניק שהיה קצין בשייטת, ובגיל שלושים עשה הסבה,לעולם המזון האסיאתי. ההיכרות הובילה לטיסה משותפת לפראג כדי לפתוח את המסעדה '120 ימים, יחד הכינו ארוחות להפקות ואנשי התעשייה

.ופאשן טי.וי

​

אחרי שנה בצ'כיה הוא קיבל קריאה מהארץ לבוא ולעזור בהקמת המסעדה 'מינה טומיי' בתל אביב יחד עם אוחיון, שנסגרה לאחר שנה. "זה היה לקח מדהים על ההפכפכות בענף", הוא מסכם את החוויה. "מסעדנות זה תחום מסוכן, זה חבר'ה של 15 שנה בענף שהביאו שפים טובים, היו מעולים בהתנהלות, ויום אחד קרה מה שיכול לקרות לכולם".מיד לאחר הסגירה קיבל איתני הצעת עבודה בהולנד - מסעדות פאסט פוד שכללו גם רשת פלאפל ב־25 מדינות, והוא התבקש לחדש תפריט ולהתייעל. לארץ הוא לא ראה את עצמו חוזר, עד שקיבל הצעה מחבר'ה באר שבעיים שפתחו את מסעדת 'מיה' בוואן פלאזה להיות שותף ושף.

.זה קנה אותי כי אני באר שבעי ורציתי למצות את כל הלימוד שלי בארץ". המסעדה, אגב, בינתיים נסגרה"

​

בין לבין הוא הספיק להצטרף ליאכטות של עשירים שהזמינו אותו להיות השף הפרטי והצמוד שלהם. עד שקנה מרם שהם בבאר שבע את מסעדת 'אחוזת הלפרין' ז"ל והפך אותה ל'אחוזת סמילנסקי'. "לא הכירו אותי פה. רציתי שיכירו את יריב, ומה הוא יודע לתת מבחינת האוכל. העלינו מדרגה בקטע של הפרודוקטים אבל הקצב אף פעם לא היה מספיק, למרות שהיו אנשים שרצו את המוצר הזה. לפעמים אומרים שאתה חייב להיפגע בשביל ליצור משהו שאחר כך ידרבן". אז איתני בחר ללכת על מסעדת טאפאס בר. "אמרתי שאם לקהל יש בעיה לצאת כי זה כרוך ברמת מנה ראשונה, עיקרית, קינוח, ובקבוק יין, ניצור לו תדמית אחרת. כאן צריך מקום עם שמחת חיים, פחות מהודר. כשגרתי בתל אביב אהבתי ללכת בארבע אחר הצהריים לתפוס קצת ראש, ואז הייתי מתחיל

."את הערב, מהצורך והאופי הזה נבנתה סמילנסקי טאפאס בר, מסעדה שהגישה טאפאסים של אוכל איכותי וברמה גבוהה

​

לאחר הנישואים עם שחר, שהחלה כמלצרית במסעדת הטאפאס, עברו השניים למושב הולדתה- צופר שבערבה. יריב לוקח חלק פעיל במשק המשפחתי שמגדל פלפלים, תמרים וגידולים נוספים. לאחר ההתאקלמות במושב השקט והשונה מכל מה שהכיר וידע בשנות עבודתו כשף, הקים את הקייטרינג 'החצר האחורית' שלימים יהפוך להיות גם בר-מסעדה ביתית וחנות בוטיק למוצרי ייבוא ותוצרת מקומית. בר אוכל ומעדנייה הממוקם במתחם התעסוקתי בכניסה ליישוב צוקים.